<h1>ארחות חיים הלכ' גיטין סימן א'</h1>
<h2>דף מב.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל הכותב גט בשבת או ביום הכפורים בשגגה ונתנו לה [הרי זו מגורשת. כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה] אינה מגורשת. שהרי העדים פסולין מן התורה. כתבו בזדון בי"ט ונמסר לה בפני עדים כשרים בי"ט הרי זה פסול. כתוב בתוספתא בשבת לא מגרשין ולא חולצין ולא מיבמין כולן אסורין גזירה שמא יכתוב. אמנם בפ' הזורק מוכיח שמותר לו לגרש במקום שיש לחוש שמא תזקק ליבם. כך כתב הר"י מקורביל בהלכות י"ט ע"כ [דגרסינן התם] ההוא שכיב מרע דכתב גיטא לדבתהו בפניא דמעלי שבתא ולא הספיק למיתביה נהלה למחר תקיף ליה עלמא טובא אתו לקמיה דרבא אמר להו זילו אמרו ליה (ניקלה) [ליקניה] ניהלה לההיא דוכתא דיתיב בה גיטא ותיזיל איהי ותיחוד ותפתח ותחזוק ביה. דתנן נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי היא חזקה והוה ליה גיטה וחצרה באין כאחת ומשום חשש שמא ימות בשבת ולא יכול ליתן הוצרכו להקנות לה בית בשבת. והכותב גט צריך שיכתוב אותו כדין ספר תורה שיהיו האותיות מוקפות גויל ואם נתן הגט בלא מוקפות גויל אומר ר' יחיאל דאין לפסלו בכך. אך אין האותיות צריכות לזיין. וכן נמי כתב הרשב"א ז"ל בתשובת שאלה שאין צריכות לזיין ושאין צריך שרטוט ואפילו בכתיבת משק. וגט שכתבו בכל לשון כשר וכן כתוב בתוספתא דגיטין ובבבא בתרא גט שכתוב בחמשה לשונות ועדיו בחמשה לשונות כשר כן הגירסא בספרים שלנו אלא שהרמב"ם ז"ל נראה שגורס כתוב בה' לשונות ועדיו בה' לשונות פסול ודוקא הוא ועדיו בה' לשונות אבל הוא בה' לשונות ועדיו בלשון אחד או בהפך כשר. ע"כ.
<h2>דף מח.</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש ב"ד של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר. וכן אם הכוהו גוים ואמרו לו עשה מה שישראל אומר לך ולחצו אותו ישראל ביד הגוים עד שיגרש כשר. ואם הגוים מעצמן אנסוהו עד שכתב הואיל והדין נותן שיכתב הרי זה גט [פסול] ולמה לא בטל גט זה שהרי אנוס הוא [בין ביד עכו"ם בין ביד ישראל] אין אומרין אנוס אלא למי שנדחק ונלחץ לעשות דבר שאינו מחוייב מן התורה כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן אבל מי שתקפו יצרו הרע [לבטל מצוה או] לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר שאסור לעשותו אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיותו מישראל רוצה הוא לעשות כל המצות. ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו. וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו. לא היה הדין נותן שכופין אותו לגרש וטעה ב"ד של ישראל או שהיו הדיוטות ואנסוהו עד שגירש הרי זה גט פסול. הואיל וישראל אנסוהו ויגמור ויגרש. ואם הגוים אנסוהו שלא כדין אינו גט אע"פ שאמר בגוים רוצה אני ואמר לישראל כתבו וחתמו הואיל ואין הדין מחייבו להוציא והגוים אנסוהו אינו גט. ע"כ. וצריך שיבטל מודעי פעמים אחת לפני (הנתינה) [הכתיבה] ואחת לאחר (נתינה) [הכתיבה]. וגם צריך שיקראו הגט שתי פעמים אחת לפני הנתינה ואחת לאחר הנתינה.
<h2>דף קסח.</h2>
והרמב"ן ז"ל כתב כיון שהתקינו חכמים שתתן האשה שכר הגט הרי היא כאומרת לסופר הא לך זוז והקנה הגט לבעלי. לפיכך אינו צריך להיות הקסת והדיו והקולמוס והקלף אלא של סופר והוא מוכר לו באותו זוז עכ"ל.
